התייעלות אנרגטית

התייעלות אנרגטית מוגדרת כהפחתת הצריכה ושיפור הנצילות במערכות דוגמת מערכות מיזוג אוויר, מערכות שאיבה, מוצרים חשמליים, מערכות תאורה ועוד.

השגת התייעלות מושגת גם באמצעות בידוד תרמי של מבנים, המאפשר למערכות חימום ומיזוג אוויר לצמצם את השימוש באנרגיה להשגת תנאי פנים נוחים, התקנת חלונות או תקרה שקופה כדי להימנע משימוש בתאורה במהלך היום.

מושגי התייעלות אנרגטית

התייעלות אנרגטית מהווה הגדרה כללית להפחתת הצריכה ו/או להגברת הנצילות במערכות הצורכות אנרגיה כולל מערכות מיזוג אוויר, מערכות שאיבה, מוצרי חשמל, אביזרי תאורה ועוד. השגת התייעלות אפשרית גם באמצעים כגון בידוד תרמי של מבנים, המאפשר למערכות חימום ומיזוג אוויר להשתמש בפחות אנרגיה להשגת תנאי פנים נוחים, או התקנת חלונות מרובים, או תקרה שקופה המאפשרים להימנע מהדלקת תאורה במהלך היום.

טביעת רגל פחמנית (Carbon Footprint) מוגדרת כסך פליטות גזי חממה (GHG) שנפלטים ממוצר, מערכת, אדם או כל גורם. כיום מקובל שטביעת הרגל הפחמנית נמדדת ביחידות של כמות הפחמן דו-חמצני (CO2) וגז המתאן (CH4) הנפלטת, אשר מאיצים את ההתחממות של כדור הארץ.

בראש שריפת דלק מאובנים מפחם, נפט וגז טבעי לצורך יצירת אנרגיה, אך גם ייצור וצריכה של מזון ומוצרי צריכה, בדים, מוצרי עץ, כבישים, מבנים, תחבורה ושירותים נוספים. לבירוא יערות טביעת רגל פחמנית משמעותית שכן כריתת עצים מצמצמת את תהליך הפוטוסינתזה, וריכוז הפחמן הדו-חמצני עולה.

הקטנת טביעת הרגל הפחמנית ברמה האישית, אפשרית באמצעות שינוי הרגלים אישיים בתחומים רבים, החשוב בהם הוא צמצום הרבייה ועל ידי כך הקטנה מיידית של הצריכה, לאחר מכן צמצום שטח המחייה – מגורים בדירות קטנות יותר ובצפיפות אוכלוסייה גבוהה יותר, הפחתה או ויתור על שימוש ברכב פרטי לטובת תחבורה ציבורית, אופניים או הליכה, הפחתת טיסות, הקטנת צריכה עודפת של מוצרים ושירותים, חסכון בחשמל. ברמה המסחרית והתעשייתית הקטנת טביעת רגל פחמנית תכלול התייעלות אנרגטית, מעבר לאנרגיות מתחדשות כגון אנרגיה סולארית ואנרגיית רוח, צמצום בזבוז של חומרי גלם ומזון, יישום מודלים של כלכלה מעגלית, מחזור ועוד.

פליטות פחמן ישירות ועקיפות – פליטות גזי חממה מתחלקות לפליטות פחמן ישירות ועקיפות. הפליטות מחולקות כמפורט: מרכיב ראשון כולל פליטות פחמן ישירות הכוללות פליטות הקשורות לתהליכי הייצור וכוללים פליטות משריפת דלקים, פליטות מתהליכים ודליפות וכן צריכת אנרגיה בתהליך הייצור. מרכיב השני כולל פליטות עקיפות עיקר מקורן בצריכת אנרגיה. המידע על פליטות עקיפות מסופק לרוב על ידי יצרן האנרגיה-מוצר, מערכת, קבלן משנה ועוד. מרכיב שלישי כולל פליטות שאינן קשורות ישירות לתהליך הייצור ולצריכת אנרגיה. דוגמה מעשית בתחום התעשייה ומערכות הייצור יכלול פליטות פחמן מתהליכי ייצור חומרי הגלם, שינוע, מוצרים ושירותים.

חישוב פליטות עקיפות בשני המרכיבים האחרונים כולל חישוב של מקדמי פליטה. מקדם פליטה הוא הנתון המקשר בין כמות המזהם המשתחרר לאטמוספירה ביחס לפעילות הקשורה לשחרורו של אותו גורם מזהם.

הקטנת טביעת הרגל הפחמנית כוללת שינוי בהרגלי הצריכה של האנשים במגוון נושאים כגון העדפות בסוגי המזון הנצרכים, שינוי בהרגלי השימוש באמצעי תחבורה למרחקים ארוכים וקצרים, שינוי באופן השימוש באנרגיה במתחם הביתי, שינוי בהרגלי צריכת מוצרים ושירותים וכן, המרכיב האנושי של גודל משפחה.

טביעת רגל פחמנית של חברה מושפעת ממספר גורמים מרכזיים: מקורות אנרגיה וצריכתם וחומרי גלם. גורמים נוספים שיכולים להשפיע הם סוג התעשייה ומיקום המפעל. כן משפיעה הובלה ימית ואווירית ושינוע יבשתי. ישנן מספר פעולות להקטנת תביעת הרגל הפחמנית של התעשייה. חישוב ההפחתה בתעשייה הוא מצטבר לשנת 2050, ולא לשנה אחת, מכיוון שלפעולות להקטנת טביעת הרגל הפחמנית יש זמני פעילות ארוכים:

• הגברת היעילות בשימוש בדלקים פוסיליים בתהליכי ייצור תעשייתיים ו/או בייצור חשמל.
• שיפור רמת ואיכות הבידוד במבני המגורים.
  
  

פעולות הפחתה עבור ארגונים כוללות פעילות חובה וולונטריות. במרבית המדינות המפותחות אימצו מגוון של גישות וולונטריות להפחתת פליטות בתעשייה, החל מהסכמים בלתי מחייבים מרצון בנושא דיווח על פליטות, דרך יעדים מוגדרים עצמאית ועד הסכמים המחייבים מבחינה משפטית, הכוללים מדידה, הערכת ביצועים וסנקציות במקרה של אי עמידה ביעדים.

פעילות בינלאומית להפחתת טביעת הרגל הפחמנית – החל משנת 2019 כמעט כל המדינות בעולם הן חברות של האו"ם בנושא שינויי אקלים אמנת היסוד של האומות המאוחדות לשינויי אקלים. מטרת האמנה היא למנוע התערבות אנושית המסכנת את מערכת האקלים. אמנת המסגרת מחייבת את המדינות החתומות לפעול להתייצבות ריכוזי גזי חממה באטמוספירה ברמה בה מערכות אקולוגיות יכולות להסתגל באופן טבעי לשינויי אקלים, למנוע איום על ייצור מזון ולאפשר להמשיך בפיתוח כלכלי. אמנת המסגרת נוסחה ב-1992, אולם מאז הפליטות הפחמניות גדול. בכל שנה מתקיימת ועידת שינויי האקלים של האו"ם בה מתקיימים דיונים בין כל המדינות המשתתפות.

פרוטוקול קיוטו

פרוטוקול קיוטו הוא תוספת לפרוטוקול מאשרר חלקים מאותה אמנה ומגדיר יעדים ולוחות זמנים מחייבים מבחינה חוקית לקיצוץ פליטת גזי חממה של מדינות מתועשות שאשררו אותו. מדינות שחתמו על הפרוטוקול מתחייבות להפחית פליטת פחמן דו-חמצני וחמישה גזי חממה אחרים וכל דבר שעשוי להגביר פליטת גזים הקשורים להתחממות כדור הארץ. הפרוטוקול מבוסס על עקרון האחריות המשותפת אך מובחנת: הוא מכיר בכך שלמדינות בודדות יש יכולות שונות במאבק בשינויי אקלים, על בסיס התפתחות כלכלית. מתוך הכרה בכך שמדינות מפותחות הן האחראיות העיקריות לרמות הגבוהות הנוכחיות של פליטות גזי חממה באטמוספירה כתוצאה מיותר מ-150 שננים של פעילות תעשייתית, הפרוטוקול מטיל נטל כבד יותר על המדינות המפותחות. הסכם פריז מהווה המשך להסכם קיוטו.

בנייה ירוקה המכונה גם "בנייה בת-קיימא" היא גישה מערכתית כוללת לתכנון, לבנייה ולתפעול של בניינים במטרה לחסוך אנרגיה, מים וחומרי גלם, המיושמת משלב התכנון המוקדם ועד לשימוש בבניין.

מטרת הבנייה הירוקה ליצור סביבת מגורים בריאה ונוחה תוך הימנעות, ככל האפשר, מפגיעה במשאבים טבעיים מתכלים ובאיכות הסביבה. בנייה ירוקה באה לידי ביטוי בשימוש בחומרים ידידותיים לסביבה ובחומרים ממוחזרים ותכנון שיאפשר חיסכון מקסימלי בשימוש במקורות אנרגיה מוכרים.

גישה זו נועדה להשפיע הן על המשתמשים בבניינים ובסביבתם הקרובה והן על הקבלנים הבונים אותם, על ידי צמצום הצריכה של המשאבים המתכלים ושיפור התנאים בסביבה הבנויה. בנייה ירוקה עשויה גם לתרום למניעת תסמונת הבניין החולה.

עקרונות בתכנון ירוק – כוללים שימוש במספר אסטרטגיות, כמו בידוד תרמי יעיל של הגג, הקירות והחלונות, ניצול מסה תרמית ובידוד תרמי לחיסכון באנרגיה לצורך חימום או קירור. תכנון יעיל וחסכוני של השטח בבית וניצולו, כך שיחדור כמה שיותר אור יום ואור שמש, כדי להימנע מהדלקת תאורה מלאכותית באמצע היום

הדבר נעשה בין היתר על ידי ניצול מרבי של מי נגר עילי להשקיה או להחדרה למי התהום ויבטיח שילובו בנוף, תוך מזעור היקף עבודות העפר (חפירה או מילוי). שימוש באביזרים חוסכי מים ואנרגיה. שימוש במקורות אנרגיה נקיים ומתחדשים (רוח, שמש). ועוד.

חלק חשוב בתכנון הוא התייחסות לעלויות מחזור חיי הבניין הכוללות בין היתר את עלויות ההקמה, התפעול והתחזוקה למשך שנות חייו.

מטרות בנייה ירוקה – בניינים הם אחד הגורמים העיקריים לצריכת האנרגיה ופליטות גזים מזהמים, ואחראיים לכ-40% מצריכת האנרגיה העולמית. במהלך 40 השנים האחרונות דרישת האנרגיה בבניינים עלתה ב-1.8% בשנה והצפי הוא שדרישה זו תמשיך לעלות בעשורים הקרובים בכמעט 60% עד לשנת 2050, בהשוואה לשנת 2010. עבור פליטת גזי חממה שהשפעתם ידועה, בניינים תורמים שליש מהפליטות הגלובליות. מאחר שצריכת האנרגיה בבניינים היא משמעותית ולאור המאמצים הגלובליים להפחתת פליטות גזי חממה, מטרת הפחתת פליטות אלו מבניינים היא חשובה. בנייה ירוקה היא אחת הדרכים להשגת מטרה זו.